ביאור שטיינזלץ על שבת קנ״ו

1 ר' יוסי בר' יהודה היא. והני מילי הוא דמשני ודברים אלה מותרים כאשר משנה בגיבול. ושואלים: היכי משני כיצד משנה? אמר רב חסדא שאינו גובל בבת אחת אלא על יד על יד מעט מעט.

2 עוד שנינו: ושוין שבוחשין את השתית מאכל עשוי קלי בשבת ושותים זיתום המצרי, לפי שאין בו משום רפואה. ומקשים: והאמרת והרי אמרת "אין גובלין" ופה נאמר שמסכימים הכל שמותר לבחוש את השתית, אף שבחישה זו כעין גיבול היא! ומתרצים: לא קשיא אין הדבר קשה, שיש לחלק ולומר כי הא זה ששנינו שנחלקו בשתית הרי זה בעבה, שהוא כעין גיבול, ואולם הא זה שמשמע שרק גיבול אסור ואולם בחישה מותרת, הרי זה — ברכה, שאין זו לישה. והני מילי ודברים אלה הוא באופן דמשני שמשנה בעשייתם.

3 ושואלים: היכי משני כיצד משנה? אמר רב יוסף: השינוי הוא בכך שכרגיל בחול דרכו שנותן תחילה את החומץ ואחר כך נותן את השתית, ואילו בשבת נותן תחילה את השתית ואחר כך נותן את החומץ. מסופר: לוי בריה בנו של רב הונא בר חייא אשכחיה לגבלא דבי נשיה דקא גביל וספי ליה לתוריה מצא את הגבל של בית הוריו שמגבל מורסן ומאכיל אותו לשורו. בטש ביה בעט בו שיפסיק. אתא אבוה אשכחיה בא אביו של לוי ומצאו ואמר ליה לו: הכי כך אמר אבוה דאמך משמיה אבי אמך משמו של רב, ומעירים: ומנו ומי הוא זה? — ר' ירמיה בר אבא: גובלין ולא מספין מאכילים, ודלא לקיט בלישניה ועגל שאינו לוקט, לוקח אוכל בלשונו — מהלקיטין ליה מאכילים אותו. והני מילי הוא דמשני ודברים אלה מותרים כאשר משנה.

4 ושואלים: היכי משני איך משנה בגיבול? אמר רב יימר בר שלמיא משמיה משמו של אביי : שמעביר את התרווד או שאר כלי שבוחש בו במורסן שתי וערב. ושואלים: והא לא מערב שפיר והרי אינו מתערב יפה, ומה מועיל אם כן בפעולה זו? אמר רב יהודה: הכוונה היא שמנערו לכלי.

5 באותו ענין כתיב אפינקסיה כתוב היה על פנקסו של זעירי: אמרית קדם אמרתי לפני רבי, ואגב מעירים: ומנו ומי הוא "רבי" זה — ר' חייא, וזה שאמרתי לפניו: מהו הדין, האם מותר לגבל בשבת? אמר: אסור. מהו לפרק, כלומר, לתת את הכלי מבהמה אחת לחברתה? אמר: מותר. אמר רב מנשיא: חד קמי חד, תרי קמי תרי כלי אחד לפני בהמה אחת, שני כלים לפני שתי בהמות — שפיר דמי יפה הדבר, מותר. תלתא קמי תרי — שלושה כלים לפני שתי בהמות — אסור, שיש בכך טרחה יתירה, שנותן לבהמה מזון יותר מן הרגיל. רב יוסף אמר: מותר להוסיף קב ואפילו קביים. עולא אמר: מותר להוסיף כור, ואפילו כוריים, ואין מקפידים על כך כלל.

6 כתיב אפינקסיה כתוב היה על פנקסו של לוי: אמרית קדם אמרתי לפני רבי, ואגב מעירים: ומנו ומי הוא? — רבינו הקדוש, הוא ר' יהודה הנשיא, על דהוו גבלין שתיתא על שהיו גובלים את השתית בבבל, והוה צוח והיה צווח על כך רבי, ומנו ומי הוא? — רבינו הקדוש, על דהוו שהיו גבלין שתיתא ולית דשמיע ליה גובלים את השתית, ולא היה מי ששומע לו, ולית חילא בידיה למיסר ואין כוח בידו לאסור משום ר' יוסי בר' יהודה שנחלק עליו והתיר, ועליו סמכו כל המתירים.

7 א כיון שהביאו דברים שהיו כתובים על פנקסיהם של חכמים מסופר, כי כתיב אפינקסיה כתוב היה על פנקסו של ר' יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא, יהי גבר ולא חדא ביה מי שנולד באחד בשבת יהא אדם ולא אחת בו.

8 ושואלים: מאי מה הפירוש "ולא חדא ביה" ומהו "ולא אחת בו"? אילימא אם תאמר: ולא חד לטיבו דבר אחד לטוב בו, והאמר והרי אמר רב אשי: אנא בחד בשבא הואי אני באחד בשבת, ביום ראשון הייתי, כלומר, נולדתי, ולא שייך לומר בו שלא היה בו דבר אחד לטוב! אלא תאמר שהכוונה היא שלא חדא לבישו אחת לרע, והאמר והרי אמר רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הווין בחד בשבא נהיינו, נולדנו באחד בשבת, אנא נעשיתי מלך, ראש ישיבה, והוא הוה ריש גנבי היה ראש גנבים, והרי שאין בזה כלל קבוע! אלא, יש לומר: אי כולי לטיבו אי כולי לבישו או כולו לטוב או כולו לרע. מאי טעמא מה טעם הדבר? — דאיברו ביה שנבראו בו ביום ראשון אור וחושך.

9 האי מאן דבתרי בשבא יהי גבר מי שנולד בשני בשבת יהא אדם רגזן. מאי טעמא מה טעם הדבר? — משום דאיפליגו ביה מיא שנחלקו בו ביום השני המים העליונים והתחתונים בימי בראשית, והרי הוא איפוא יום של מחלוקת. האי מאן דבתלתא בשבא מי שנולד בשלישי בשבת — יהי גבר עתיר יהיה אדם עשיר וזנאי יהא יהיה. מאי טעמא מה טעם הדבר? — משום דאיברו ביה שנבראו בו עשבים, שהם תמיד בשפע גדול, אבל אינם מקפידים להיות נפרדים זה מזה, אלא גדלים בערבוביה. האי מאן דבארבעה בשבא מי שנולד ברביעי בשבת — — יהי גבר חכים ונהיר יהיה אדם חכם ובקי. מאי טעמא מה טעם הדבר? — משום דאיתלו ביה מאורות שניתלו בו המאורות. והחכמה משולה לאור.

10 האי מאן דבחמשה בשבא מי שנולד בחמישי בשבת — יהי גבר יהיה אדם גומל חסדים. מאי טעמא מה טעם הדבר? — משום דאיברו ביה שנבראו בו דגים ועופות שאינם מתפרנסים מעבודתם אצל בני אדם, אלא מזונם ניתן להם בחסד ה'. האי מאן דבמעלי שבתא מי שנולד בערב שבת — יהי גבר יהיה אדם חזרן. אמר ר' נחמן בר יצחק: הכווה היא שיהיה חזרן במצו‍ת, שכן ערב שבת עיקר הנעשה בו הוא הכנה ליום השבת. האי מאן דבשבתא יהי מי שנולד בשבת — בשבתא ימות, וכל זה על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא שחיללו עליו את היום הגדול של השבת, שהרי מחללים את השבת מפני שלום הנולדים בו ביום, וכמידה כנגד מידה ימות בשבת. אמר רבא בר רב שילא: וקדישא רבא יתקרי וקדוש גדול ייקרא, כיון שנולד בשבת שהוא יום קדוש.

11 אמר להו להם ר' חנינא לתלמידיו שספרו לפניו דברים אלה, פוקו צאו ואמרו ליה לבר ליואי לו לבן לוי, לר' יהושע בן לוי: לא מזל יום גורם לאופיו של הנולד אלא מזל שעה גורם; האי מאן מי שנולד בשעת מזל חמה — יהי גבר זיותן יהיה אדם יפה, יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה, ורזוהי גליין יהיה אוכל משלו ושותה משלו, וסודותיו גלויים, אם גניב יגנוב — לא מצלח יצליח, שהוא כחמה המאירה, שאורה משלה והיא גלויה לכל. האי מאן מי שנולד בשעת מזל כוכב נוגה — יהי גבר עתיר יהיה אדם עשיר וזנאי יהי יהיה. מאי טעמא מה טעם הדבר? — משום דאיתיליד ביה נורא שנולדה בו האש בשעה של מזל זה, והיא אש היצר הבוער תמיד. האי מאן מי שנולד בשעת מזל כוכב — יהי גבר נהיר וחכים יהיה אדם בקי וחכם, משום דספרא שסופר החמה הוא, שכוכב חמה סמוך לחמה. האי מאן מי שנולד בשעת מזל לבנה יהי גבר סביל מרעין יהיה אדם סובל מכאובים, בנאי וסתיר, סתיר ובנאי בונה וסותר, וסותר ובונה, אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה ורזוהי כסיין אוכל לא משלא ושותה לא משלו, וסודותיו מכוסים אם גנב יגנוב — מצלח יצליח, כלבנה המשתנה והולכת, שאורה אינו משלה, ופעמים גלויה ופעמים נסתרת. האי מאן מי שנולד במזל שבתאי — יהי גבר מחשבתיה בטלין יהיה אדם שמחשבותיו בטלות. ואית דאמרי ויש אומרים: כל מה דמחשבין עליה בטלין שחושבים עליו יתבטל. האי מאן מי שנולד במזל צדק יהי גבר יהיה אדם צדקן. אמר ר' נחמן בר יצחק: וצדקן שאמרו הרי זה במצו‍ת. האי מאן מי שנולד במזל מאדים — יהי גבר אשיד דמא יהיה אדם שופך דם. אמר ר' אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא או מקיז דם, או גנב, או שוחט, או מוהל. אמר רבה: אנא במאדים הואי אני הייתי, נולדתי במזל מאדים ואיני עוסק באף אחת מאומנות אלה. אמר אביי: מר נמי עניש וקטיל אדוני גם כן כדיין מעניש והורג.

12 ב איתמר נאמר שנחלקו חכמים, ר' חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. ר' יוחנן אמר: אין מזל לישראל. שעם ישראל איננו כפוף לשלטון המזלות, ואין חוקי המזלות חלים עליו. ואזדא והולך ר' יוחנן בזה לטעמיה לטעמו, לשיטתו, שאמר ר' יוחנן: מניין שאין מזל לישראל? שנאמר: "כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה" ירמיה י, ב — גויים יחתו, ולא ישראל.

13 ואף רב סבר סבור שאין מזל לישראל, שאמר רב יהודה שכך אמר רב : מניין שאין מזל לישראל? — שנאמר באברהם: "ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך" בראשית טו, ה, ולמדו חכמים שאמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אתי" בראשית טו, ג אמר לו: לאו האם לא כאמור "והנה דבר ה' אליו לאמור לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך" בראשית טו, ד?!

14 אמר לפניו אברהם: רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות בידיעתי את חכמת המזלות שלי, ולפי מזלי איני ראוי להוליד בן. אמר ליה לו הקדוש ברוך הוא: צא מאיצטגנינות שלך "ויוצא אותו", שאין מזל לישראל. מאי דעתיך מה דעתך, מדוע חושב אתה כך?

15 דקאי שעומד צדק במערב ולפיכך אין אתה יכול להוליד — מהדרנא ומוקמינא ליה אני מחזיר ומעמיד אותו במזרח. והיינו דכתיב וזהו שנאמר, כך מבינים את הכתוב הנדרש באברהם אבינו: "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גויים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו" ישעיה מא, ב — שהביא הקדוש ברוך הוא את כוכב צדק — בשביל "לרגלו" אברהם אבינו.

16 וממה שאירע לשמואל נמי גם כן אפשר לומר שאין מזל לישראל. שמסופר ששמואל והחכם הגוי אבלט הוו יתבי היו יושבים, והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא והיו הולכים כמה אנשים לאגם. אמר ליה לו אבלט לשמואל: האי גברא אזיל אדם זה ילך ולא אתי יבוא ישוב, כי טריק ליה חיויא ומיית יכיש אותו הנחש וימות. אמר ליה לו שמואל: אי בר אם בן ישראל הוא, אזיל ואתי ילך ויבוא. אדיתבי אזיל ואתי עד שהם יושבים במשך זמן, הלך ובא אותו האיש,

17 קם עמד אבלט שדיה לטוניה, אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי השליך מאותו איש את משאו ומצא בתוכו נחש שחתוך ומושלך בשני גזרים. אמר ליה לו שמואל לאותו אדם: מאי עבדת מה עשית שבשכר זה ניצלת ממות? אמר ליה לו אותו אדם: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן אמר לו בכל יום היינו מטילים ונותנים פת ביחד והיינו אוכלים יחד מן הפת. האידנא הוה איכא חד מינן היום היה אחד מאיתנו שלא הוה ליה ריפתא היה לו לחם, ובשל כך הוה קא מיכסף היה מתבייש שכאשר יגיע זמן גביית הלחם לא יוכל לתת משלו. אמינא להו אמרתי להם לבני החבורה: אנא קאימנא וארמינא אני אקום ואקח את הלחם. כי מטאי לגביה, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה, כי היכי כשהגעתי אליו, עשיתי עצמי כאילו לקחתי ממנו, כדי שלא ליכסיף יתבייש. אמר ליה לו שמואל: מצוה עבדת עשית. נפק יצא שמואל ודרש על סמך מעשה זה: אף שנאמר "וצדקה תציל ממות" משלי י, ב ולא ממיתה משונה בלבד מצילה הצדקה, אלא ממיתה עצמה.

18 וממעשה שאירע לר' עקיבא נמי גם כן אפשר להסיק שאין מזל לישראל. שר' עקיבא הויא ליה ברתא היתה לו בת, אמרי ליה כלדאי אמרו לו החוזים בכוכבים: ההוא יומא דעיילה לבי גננא, טריק לה חיויא, ומיתא באותו יום שתיכנס לחופה, יכיש אותה הנחש, ותמות. הוה, דאיגא אמילתא טובא היתה דואגת לדבר הרבה. ההוא יומא שקלתא למכבנתא, דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא באותו יום של חתונתה לקחה סיכה מראשה, נעצה בחור שבכותל לשמירה, ונזדמן שנכנסה הסיכה בעינו של הנחש. לצפרא כי קא שקלה לה, הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה בבוקר כשהוציאה את סיכתה, היה נמשך ובא הנחש אחריה.

19 אמר לה אבוה אביה, ר' עקיבא: מאי עבדת מה עשית שזכית להנצל מן הנחש? סיפרה לו: בפניא אתא עניא, קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה בערב בא עני, ודפק על הדלת והיו טרודים הכל בסעודה, ולא היה מי שישמע אותו. קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה עמדתי, לקחתי את מנתי שנתת לי, ונתתי אותה לו. אמר לה: מצוה עבדת עשית ובשכרה ניצלת. נפק יצא ר' עקיבא ודרש: מה שנאמר "וצדקה תציל ממות" הרי זה לא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.

20 וממעשה שאירע לרב נחמן בר יצחק יש להסיק נמי גם כן שאין מזל לישראל. דאימיה שאמו של רב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי אמרו לה החוזים בכוכבים: בריך גנבא הוה בנך גנב יהיה. לא שבקתיה גלויי רישיה הניחתו לגלות ראשו. אמרה ליה לו לבנה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי כסה ראשך, כדי שתהיה עליך יראת שמים, ובקש רחמים. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה היה יודע מדוע אומרת לו כך. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא יום אחד היה יושב ולומד תחת דקל שהיה שייך לאחרים, נפל גלימא מעילויה רישיה הגלימה מעל ראשו, דלי עיניה חזא לדיקלא הרים את עיניו וראה את הדקל, אלמיה יצריה, סליק, פסקיה לקיבורא בשיניה תקפו יצרו, ועלה, וחתך את צרור התמרים בשיניו. נמצא שאמנם היה בו יצר זה של גניבה מטבעו ובכל זאת אפשר להתגבר על היצר על ידי חינוך ותפילה.

21 א משנה מחתכין בשבת את הדלועין שנתלשו מבעוד יום לפני הבהמה, ואת הנבלה שמתה בשבת לפני הכלבים בשבת. ר' יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת — אסורה בחיתוך והזזה לפי שאינה מן המוכן.

22 ב גמרא איתמר נאמר שנחלקו חכמים בדיני מוקצה בשבת. ער"ל שח"ז הוא סימן להלכות שתילמדנה להלן. אמר עולא: הלכה כר' יהודה הסובר שיש דין מוקצה בשבת, ושמואל אמר: הלכה כר' שמעון,

23 ואף רב סבר סבור שהלכה כר' יהודה. ומהיכן אתה למד זאת? מדכרכי דזוזי ממה ששנינו בענין המחצלות שבספינות שרב אסר לטלטלן בשבת משום מוקצה, ושמואל שרי התיר. ואף לוי סבר סבור שהלכה כר' יהודה. כי הא כמו זה שלוי כי הוו מייתי טריפתא לקמיה ביומא טבא כאשר היו מביאים טריפה לפניו ביום טוב לא הוה חזי לה לא היה רואה, בודק אותה אלא כי יתיב אקילקליתא כאשר היה יושב על האשפה. דאמר שהיה אומר: דילמא שמא לא מתכשרא תימצא כשרה, ואפילו לכלבים לא חזיא אינה ראויה, ולכן אם יטריפנה לא יוכלו להזיזה משם. הרי שפסק כר' יהודה שנבילה שלא הוכנה מבעוד יום אסורה בטלטול.

24 ושמואל אמר: הלכה כר' שמעון הסובר שאין דין מוקצה בשבת, ואף זעירי סבר סבור שהלכה כר' שמעון. דתנן שכן שנינו במשנה: בהמה שמתה בשבת — לא יזיזנה בשבת ממקומה, ותרגמא והסבירה זעירי: לא אסרו אלא בבהמת קדשים, שמפני כבוד הקדשים אסור לתת אותה לכלבים, ואם מתה — מוקצה היא מכל שימוש. אבל בחולין — שפיר דמי יפה הדבר, מותר להזיזה ולהשתמש בה, לפי שאין בה דין מוקצה. ואף ר' יוחנן אמר שהלכה כר' שמעון. ותוהים: ומי והאם אמר ר' יוחנן הכי כך? והא והרי אמר ר' יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן וכן שנינו במשנה: